RelatioNet LE YI 15 KO PO

RelatioNet LE YI 15 KO PO
Yitzhak Lerner

Interviewer:

Zvi Schwartzman
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: zvi@afeka.ac.il
ICQ:
Messenger: know@bezeqint.net
Address: Tel Aviv Israel

Survivor

Code: RelatioNet LE YI 15 KO PO
Family Name: Lerner First Name: Yitzhak Middle Name: Middle Name
Father Name: Yona Mother Name: Gittel
Birth Date: 5.10.1915
Town In Holocaust: Komarowka Podlaska, district of Radzyn Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Student
Death Place: Town Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
Cemetary: Cemetary

עדויות ארכיון של המכון ההיסטורי
של יהודים ניצולי שואה היהודי – וורשה / פולין

נרשם: 15.08.1947 מס' 301/803

שם העד : לרנר יצחק מקור בכתב יד בשפה
הפולנית (העתק 17 עמ')
אופסלה, 15.08.1947

אל : הועדה ההיסטורית היהודית המרכזית בלודז'

מאת : מר יצחק לרנר, בן יונה לרנר וגיטל לרנר לבית לן, שנולד בתאריך ה-5.10.1915 ב- Podlaska Komarowka, מחוז Radzyn בפולין, מתגורר עתה בשוודיה , בכתובת:
יצחק לרנר, אצל משפ. Hoggvist, Boirjegatan 15 , בעיר Upsala, שוודיה .

העדות

נושא העדות : רצח בני משפחתי בשנת – 1943. המשפחה הפקידה עצמה לשם שמירה באמצעותו של Jan Sadowski המתגורר בכפר Brzeziny, אזור Podlaska Komarowka. משפחתי מוקמה על-ידו במחבוא שהוקם במיוחד אצל Uzdowski Franciszek המתגורר בכפר Przegaliny (בקולוניה/פרבר), באזור Komarowka.

להלן שמות בני משפחתי הכללים בעדותי זו:
1. אמי – גיטל לבית לן בת 45 בערך
2. אחותי מרים בת 22 בערך
3. אחותי חנה בת 20 בערך
4. אחי – דוד בן 17 בערך
5. אחי - צבי הרשל בן 15 בערך
6. אחי - חיים בן 13 בערך

יחד עם משפחתי היו באותו מחבוא עוד שני נערים, אשר יחד עם בני משפחתי הם הגיעו מגיטו במזריטצ'ש, אין לי עליהם נתונים מפורטים, אך ככל הנראה קראו להם:
1. זפרין - ZEFRYN
2. פומרנץ POMERANC -
שניהם נולדו והתגוררו תמיד במזריצ'. (Miedzyrzecu Podlaska )
כל אלו ששמותיהם רשומים לעיל, שמונה אנשים, נרצחו באכזריות שאין נורא ממנה בליל
ה– 30/10/1943 על-ידי הרוצחים האלו:
1. יאן סדובסקי, המתגורר בכפר בזז'יני, אזור קומרובקה
Sadowski Jan – Brzeziny Gm. Komarowka
2. סטלמושוק ווצלב, המתגורר בכפר פשגליני, אזור קומרובקה
Stelmoszuk Waclaw – Przegaliny, Gm. Komarowka
3. אוזדובסקי פרנצ'ישק, המתגורר בכפר פשגליני, אזור קומרובקה
Uzdowski Franciszek - Przegaliny, Gm. Komarowka
4. רדצ'וק יוזף, המתגורר בכפר פשגליני, אזור קומרובקה
Radczuk Jozef - Przegaliny, Gm. Komarowka
5. בוז'יק דניאק, המתגורר בכפר פשגליני, אזור קומרובקה.
Bozyk Deniek - Przegaliny, Gm. Komarowka

- 2 -

Bozyk Deniek איננו בחיים עכשיו, הגרמנים הרגו אותו בשנת 1944.
על ביצוע הרצח הודיע לי בשנת 1943 האזרח Antoni Mazurek אשר התגורר בKomarowka Podlaska- הוא ניהל שם את המאפיה של משפחתנו והיה בקשר רצוף איתי ועם משפחתי. במועד זה האזרח Mazurek מתגורר בוארשה ברחוב Grochowskiej 161 דירה 18 .

האדון Mazurek בא באופן מיוחד אלי לורשה. בורשה אני הסתתרתי תחת השם פרושקובסקי איגנץ Pruszkowski Ignacy, אחר-כך כ-פייטשק זג Pietrzak Zg.. גרתי
ב-Grochow ברחוב Podskrabinska מס' 6 דירה 18 אצל הגב' Natalia Konarzewska, אשר ידעה מי אני וכן את הכל אודות הקורות את משפחתי. הגברת Konarzewska Nataliaגרה עכשיו ב- Wrzeszcem Gdansk ברחוב Liberman 17 , דירה 6 .
Mazurek הזהיר אותי גם, לבל אמשיך כל קשר מכתבים, שהיה לי עד עכשיו עם "ידיד המשפחה" Jan Sadowski, מפני שלאחר רצח משפחתי הוא ישתדל בוודאות לחסל גם אותי.

נתונים אישיים על עצמי ועל משפחתי:

נולדתי ב-5/10/1915 בKomarowka Podlaska - שמות הורי ; אבי יונה לרנר ואמי גיטל לרנר לבית Len. סיימתי בית-ספר עממי בKomarowka-, אך עקב המצב הכלכלי הקשה, בו היו שרויים הורי, לא יכולתי להמשיך בלימודי והתחלתי לעבוד במאפיה של הורי. בשנת 1935 התחלתי לייצר באופן עצמאי מי-סודה ומיץ מוגז – (קוואס). במקביל לכך למדתי בקורספונדנציה וסיימתי בהצלחה בית-ספר למסחר על שם Zg. Sekulowic בוארשה.

בתאריך ה- 5 למרץ 1939 קיבלתי צו התייצבות לשירות צבאי ביחידה מס' 82 של חיל-הרגלים ב- Brzesch, הנמצא בסמוך לנהר הבוג (Bug) החל מה-22/3/39. התייצבתי במועד לשרות צבאי בצבא פולין בכתובת שנקבעה לאותה יחידה. לאחר מספר חודשי שירות צבאי הפכתי להיות אחד החיילים המצטיינים ביחידה ובגדוד. קיבלתי כמעט את כל הפרסים האפשריים עבור ירי מדוייק ועבור הצטיינות באימונים קרביים.

בתאריך ה-1 לספטמבר 1939, כלומר ביום פרוץ המלחמה, הוצבתי לשירות במסגרת מערך ההגנה האווירית של Brzesch. שירתתי במסגרת זו עד ה – 10 לספטמבר. ב–12/9/1939 נשלחתי במסגרת הגדוד שלי לחזית. בקרבות שהשתתפנו ובמשמרות, הצטיינתי ביוזמות ובאומץ וקיבלתי שבחים מהמפקדים במהלך הפקודות היומיות. בפעם האחרונה השתתפתי בקרבות נגד הגרמנים בKock- (קוצ'ק) .
נלחמנו בדיויזיה מס' 30 בפיקודו של General Kleberg. חלקו הגדול של הצבא הפולני נפל בשבי והצבא הפרק למעשה. אני עם קבוצה קטנה של חיילים הצלחנו להימלט מהשבי הגרמני, וב–2/10/1939 חזרתי הביתה, אל הורי בKomarowka- Podlaska .

הורי גרו ב Podlaska Komarowka- החל משנת 1918 . מכיוון שלא הייתה בKomarowka- מאפיה, אבי החליט להקים מאפיה ולמטרה זו נסע ללמוד את מלאכת האפיה. כעבור שישה חודשי לימוד והודות לכשרונותיו, היה אבי מסוגל לנהל מאפיה באופן עצמאי. בשלב זה אבי חזר ל-Komarowka, שכר מבנה מתאים שבו הקים מאפיה. את המאפיה הפעיל אבי כשלעזרתו באו אימי וילדיו (להורי היו 5 בנים ו-3 בנות). בשנת 1927 רכש אבי מבנה בעל קומה אחת הבנוי מאבן ואליו העביר את המאפיה. בשנת 1929 פרצה ב-Komarowka שריפה גדולה, שבה נשרפו רוב בתי העיר, וביניהם גם ביתנו.

- 3 -

השריפה כילתה את כל שהיה לנו וחשנו כאילו אסון נורא קרה לנו. למרות זאת, פעלנו מיד. למחרת היום אחרי השריפה, התחלנו בראש ובראשונה בעבודות לשיקום המאפיה. אל אבי הגיעו יהודים ופולנים, אשר הכירוהו היטב ואשר האמינו בו וביוזמתם הציעו לו סכום כספי ניכר כהלוואה בריבית. תודות להלוואה זו יכולנו לממן את ההשקעה שנדרשה ולהשלים במהירות את פעולות השיקום והבניה. כעבור מספר חודשים כבר פעלה המאפיה שלנו מחדש. מעל לשלד המקורי של הבית השרוף בנינו קומה נוספת ששימשה אותנו כקומת מגורים נוספת. זכור לי שעד לפרוץ המלחמה ב–1939 החזרנו את כל ההלוואות.

מיד בימים הראשונים של ספטמבר בשנת 1939 אחרי פרוץ המלחמה, כל העיירות באזור Komarowka הופצצו על-ידי הגרמנים, פעולות אלו עוררו בהלה ומבוכה ואנשים התחילו לברוח מהערים לכפרים. כך גם קרה ב-Komarowka, כמעט כל התושבים נמלטו מהעיר וכמעט כל החנויות נסגרו. הבית היחיד שבו נותרו החנות והמפעל פעילים בKomarowka- היה הבית, החנות והמאפיה של הורי ! אפילו הקואופרטיב הצרכני "אחדות" (Jednoc) לאספקת מזון – ומצרכי חקלאות נסגר. המאפיה של הורי עבדה ללא הפסק לאורך כל שעות היממה ולצורך מנוחה קצרה של מספר שעות אמא החליפה בעבודה את אבא. הורי עבדו מתוך רצון מסירות והקרבה ולא מתוך תאוות בצע, רווחים או ספקולציה. הם מכרו את הלחם במחיר הרגיל שנהג לפני המלחמה. מאות פליטים מוורשה ומערים אחרות קיבלו אצל הורי תה חם ולינה בחינם!

ביום ה 10 או 12 לספטמבר הגיעו מוורשה ל-Komarowka אנשי משרד הדואר הראשי. המנהל והפקידים התהלכו בעיירה וחיפשו מעון מתאים, אך הכל היה סגור. אבי יצא והציע לאורחים הללו את כל הקומה של ביתנו לשימושם והם קיבלו מחווה נדיבה זו בתודה. בפועל הם התגוררו בביתנו במשך 5 ימים בלבד אך גם זה הספיק להם בכדי להכיר ולהעריך את רצונם הטוב ונכונותם של הורי לסייע לטובת כלל הציבור ומדינת פולין.

מנהל הדואר אמר לאבי לפני עזיבתו, שאחרי סיום המלחמה בניצחון, הוא בעצמו ישתדל לטובת אבי בכדי שתוענק לאבי מדליה ואות של כבוד על הקרבתו ונכונותו לסייע תוך כדי סיכון חיים למען הציבור הפולני.

אחרי עזיבתם של אנשי הדואר התאכסנו אצלנו מפקדים של הצבא הפולני. במהלך שהותם של אנשי הפיקוד, כשנוכחו לראות את פעילותו והקרבתו של אבי למענם, שפעל בהתנדבות, פנה לאבי אחד המפקדים בדרגת סגן-אלוף בשם Targonski ואמר לו : "אדון לרנר, אני הנני אנטישמי ואין אני אוהב יהודים, אך יהודי כמוך אני רואה בפעם הראשונה, הנך פטריוט אמיתי ואזרח טוב ויכול לשמש דוגמה טובה לכל פולני. אני אשתדל שתקבל גמול נאה עבור עבודתך". – באוקטובר 1939 נכנסו הגרמנים ל-Komarowka, הורי המשיכו לעבוד ולנהל בעצמם את המאפיה. במאפיה שלנו היו קונים גרמנים רבים וכולם התפעלו מכך שמשפחתנו למרות היותנו יהודים הינם אנשים כה חרוצים וישרים. הם היו אומרים: "היטלר אינו יודע מאום אודות יהודים כאלה. אילו היה יודע, לא היה מכריז על צווים כנגד היהודים".

ב – 1941 הופיעו מספר אנטישמים פולנים, שלא היו מוכנים להסכים לתופעה, שיהודי מנהל את העסק שלו באופן חופשי ועצמאי. הם התחילו להתלונן אצל השלטונות הגרמניים, כדי שיקחו את המאפיה מידי הורי וימסרו אותה לרשותם. כשהדבר נודע לאבי, הוא התקשר למנהל הדואר (מאיזור וורשה), אשר הגיע בתור פליט לKomarowka- ונשאר במקום, כי לא רצה לשרת בוורשה בחסות הגרמנים. שמו של מנהל הדואר הזה היה Mazurek Antoni(הוא מתגורר כיום בורשה ברחוב Grochowska 161 דירה 18 ). Mazurek הסכים להצעתו של אבי, אשר העניק לו 50% מהרווח נטו בתנאי שהבעלות על המאפיה תהיה רשומה על שמו

- 4 -

בתנאי שהוא ימכור בחנות. האדון Mazurek מילא את תפקידו וחלקו בהסכם ביושר ובנאמנות ללא דופי.

אחד הספקים הקבועים של קמח למאפיה שלנו היה Jan Sadowski מהכפר Brzeziny הסמוך לעיירה Komarowka (הרוצח העתידי). בשנת 1942 רוב היהודים כבר גורשו מהעיירה ונשארו בה רק עובדים נחוצים וביניהם גם בני משפחתי. יום אחד פנה אלינו Jan Sadowski והציע לנו, שתמורת תשלום מתאים יהיה מוכן להקים אצלו מחבוא עבור כל משפחתי. במידה ונדע, שאנו עומדים מפני סכנת גירוש, נוכל מייד לבוא אליו אל המחבוא. כמובן, אנחנו הסכמנו ברצון וסיכמנו, שאנחנו נממן את כל הוצאות הקמת המסתור. בנוסף הוסכם שאנו נשלם ל-Sadowski 10,000 (עשרת אלפים) זלוטי מדי חודש עבור השכרת המשכן/המסתור והחזקת כל משפחתו ובתוכה גם שלנו. מיד על המקום ובנוכחותי, אחותי הבכירה Matylda יחד עם בעלה יוסף זילברשטיין, שילמו ל-Sadowski סכום כסף ניכר (אינני זוכר כמה בדיוק) לשם הקמת המחבוא. כל זה התרחש ביוני או יולי 1942 בביתנו ב-Komarowka.

ביום ה-30 לנובמבר 1942 משטרה צבאית הקיפה את הגיטו שלנו, כשבעצם הגטו היה בית אחד מוקף חוטי-תיל בו התגוררו עשרים וכמה אנשים שנותרו ושעבדו בכל מיני מקומות עבודה חיוניים. את כולנו הושיבו בעגלות והסיעו ל Miedzyrzecu Podlaska. בדרך
ל-Miedzyrzecu אני ברחתי מהטרנספורט וחזרתי בערב ל-Komarowka. הלכתי אל מר Mazurek וביקשתי ממנו שלמחרת היום יודיע על בריחתי לחברי מהשירות הצבאי - Trosoianczuk Jan - המתגורר בכפר Derewiczna על-יד Komarowka. מספר שבועות לפני הגירוש סיכמתי עם חבר זה כי במידת הצורך אוכל להתחבא אצלו למשך מספר ימים. למחרת היום, כלומרב- 1/11/1942 , בעקבות ההודעה של Mazurek, הגיע בערב Trosoianczuk ולקח אותי אליו לכפר Derewiczna.

למחרת היום שלחתי את Jan Trosoianczuk ל-Wohyn, במחוז Podlaska Radzyn, בכדי שיביא את אסתר Rybak מבית Zunshain. אסתר היא ילידת שנת 1919 היא נולדה
ב-Komarowka וכאן גדלה. הייתי בקשר איתה והיא השיגה לעצמה ולי שתי "קנכרטי" (תעודות ארעיות מזויפות). אני סיכמתי איתה לנסוע ביחד לורשה (באותו מועד אסתר כבר הייתה אלמנה).

בערב חזר Trosoianczuk מ-Wohyn והביא עמו את אסתר Rybak. בידיה היו מוכנים כל התעודות שנדרשו עבורה ועבורי. באותו ערב הגיעה אלי אחותי Matylda. היא ביקרה אצל אדון Mazurek וממנו נודע לה שאני נמצא אצל Trosoianczuk. לאחר התייעצות ממושכת עם אחותי ועם אסתר החלטנו, שאחותי תלך למחרת לBrzeziny אל "הידיד" Jan Sadowski ותסכם איתו, שהוא יסיע אותי ואת אסתר Rybak לורשה וכן שיעזור לנו לשכור שם דירה.

למחרת היום, ב- 3/11/1942 אחותי הלכה אל Sadowski. זמן קצר אחרי עזיבתה של אחותי – בא אלי לגורן (שם התחבאתי) Trosoianczuk ואמר לי, שנודע לו, כי עוד היום יבואו שוטרים-צבאיים לגבות ממנו את המכסה הקבועה של תבואה ושהם עלולים לחפש בגורן תבואה מוסתרת. לאור זאת, אנחנו נדרשים לעבור אליו באופן מיידי, כי אינו רוצה להסתכן.

בטרם הנסיעה לוורשה, אסתר רצתה עוד לבקר אצל הדוד שלה (כינוי לאדם קרוב ואפילו אם הוא לא יהודי), Kapczuk Pioter, שהתגורר בביתם של הוריה לאחר שנרצחו. Kapczuk ביחד עם אביו לקחו עימם למסתור את בתה בת השלוש של אסתר (אתאר את הפרשה בעדות השניה), אסתר Rybak הלכה ביחד עם אשתו של Trosoianczuk, אשר ליוותה אותה לKomarowka- אל הדוד Kapczuk. באותו מועד, לאחר הודעה מוקדמת, העביר אותי Trosoianczuk אל Jan Sadowski לכפר Brzeziny.
- 5 -

אצל Sadowski פגשתי פעם נוספת את אחותי Matylda ואת אחי הצעיר Zvi-Hershel. בערב בא גם גיסי יוסף זילברשטיין, אשר לפני הגירוש אירגן קבוצה והלך איתם ליער. ביער הם נפגשו עם קבוצת אוקראינים ורוסים, אשר ברחו משבי הגרמנים, אך עוד לא היו מאורגנים כפרטיזנים.

גיסי, אשר ידע היטב רוסית הציע להם להקים ביחד קבוצת פרטיזנים משותפת והוא ישתדל לחמש אותם באופן הטוב ביותר. כולם הסכימו אך למרות זאת, האוקראינים מיד הורידו מהם את בגדיהם הטובים את הנעליים וכן חפצים אישיים.הם התחילו להוליך אותם אל חורשה סבוכה. גיסי הבין מה עתיד לקרות ושבכוונתם של האוקראינים להרוג אותם. הוא הורה לקבוצתו להימלט, אך האוקראינים פתחו עליהם מיד באש וגיסי נפצע במספר מקומות. בהיותו פצוע וחסר ישע הוא לא ראה אפשרות להסתתר עוד ביער ובתקווה לפגוש עוד מישהו אצל Sadowski, הגיע לשם ובאמת פגש את אשתו Matylda ואותי. לאחר התייעצות וקבלת מידע משארית המשפחה בMiedzyrzecu ששם המצב רגוע – הוחלט, שגיסי עם אשתו ועם אחי יסעו לגיטו לMiedzyrzecu , ואותי Sadowski יסיע לורשה. למחרת היום כל אחד פנה לדרכו. Sadowski שכר עבורי חדר אצל בת-דודה של בן-דודו, האזרחית Konarzewska שגרה ב-Grochow ברחוב Podskrabinska 6 דירה 18. לאחר מספר ימי שהותי בורשה נודע לי, שגם אסתר Rybak הגיעה לורשה.

אסתר Rybak הגיעה מ-Komarowka עם Melynarczyk Franciszek המומלץ על-ידי Pioter Kapczuk, והשתכנה אצלו לעת-עתה ברחוב Pulawska 78 דירה 3 .
למחרת היום, לאחר קבלת כתובתה ביקרתי אותה בכתובת הזו.

לפני חג המולד 1942 הגיע אלי לורשה Mazurek Antoni, אשר קיבל על עצמו את המאפיה שלנו וסיפר, שהאחות עם הגיס והאח הגיעו בשלום אל הגיטו ב-Miedzyrzecu ושיתר בני משפחתי גם בסדר. האדון Mazurek השאיר לי קצת כסף מהסכום שהופקד אצלו לאותה מטרה.

באפריל 1943 הגרמנים שוב החלו בגירוש היהודים מגיטו ב-Miedzyrzecu וביניהם גרשו גם את אבי, את אחותי Matylda ובעלה י. זילברשטיין עם בנם הקטן וכן גם את אחותי חנה בת ה–20 , ואת האחים: דוד בן 17 , צבי-הרש בן 15 וחיים בן 13. אימי ואחותי מרים בת 22 הצליחו להסתתר במחבוא ונשארו ב-Miedzyrzecu .
בדרך מMiedzyrzecu- למחנה המוות מיידנק נמלטו-קפצו מהקרונות: אחותי חנה ואחי: דוד, צבי וחיים. אבא, האחות והגיס עם ילדם ויתרו על הבריחה ובכך קבעו למעשה את גורלם למות במיתה איומה במיידנק.

בהתאם לתוכנית שסוכמה מראש, 3 אחי ואחותי שנמלטו מהטרספורט, התאספו אצל Sadowski בכפר Brzeziny. למחרת היום, לאחר הגיעם לSadowski- - תמורת תשלום ניכר – Sadowski נסע לגטו ב-Miedzyrzecu והביא את אימי ואת אחותי, אשר בזמן הגירוש הסתתרו במחבוא. יחד עם אימי ואחותי הגיעו עוד שני בחורים די עשירים מ-Miedzyrzecu משפחתי וכן אותם שני הבחורים הביאו איתם הרבה מאוד חפצים בעלי ערך רב. את שני הבחורים הנ"ל לא הכרתי אישית, אך נודע לי על-ידי הרוצח Jozef Radczuk ששמותיהם היו : האחד Zefryn והשני נקרא Pomeranz. על בסיס עדויות שנודעו לי מאוחר יותר, Sadowski מיקם את כל משפחתי אצל Franciszek Uzdowski שהתגורר בקולוניה בכפר Przegaliny שבאיזור Podlaska Komarowka.

- 6 -

מיום הגעתה של משפחתי למחבוא עד ליום הרצחם על-ידי הרוצחים הנוראים, הייתי אתם בקשר מכתבי רופף. את מכתבי אל המשפחה וממנה אלי העבירה הגברת Aniela Sarba – בת-דודתו של Sadowski. היא הייתה מוסרת אותם לו ומקבלת ממנו מכתבים עבורי. Aniela Saeba גרה בורשה ברחוב Podskrabinska 8.

בנוסף לכך, היה מגיע אלי לעתים תכופות יותר האדון Mazurek, אשר נהג להיפגש באופן אישי עם אחיותי מרים וחנה. המפגשים הללו התקיימו ואורגנו אצל Sadowski. בכל מפגש כזה היה האדון Mazurek היה משאיר למשפחתי סכום כסף ניכר. Sadowski התחיל ליזום מפגשים כאלה עם מר Mazurek לעתים תכופות יותר ויותר, בכדי שהוא יביא כל פעם כסף נוסף. יוזמות אלו של Sadowski התחילו לעורר את חשדו של מר Mazurek. חשד זה התגבר כאשר Sadowski בעצמו היה מגיע לMazurek- בתדירות הולכת וגוברת והיה דורש תוספת כסף, כביכול לצורך החזקתם של בני משפחתי. באותם מפגשים עם מר Mazurek לקח Sadowski בין היתר, 100 ק"ג סוכר וכ 100 ק"ג קמח חיטה וכן כ-4000 (ארבעת אלפים) סיגריות, למרות שאף אחד ממשפחתי לא עישן. בנוסף לכל Sadowski לקח
מ-Mazurek סכום גדול של כסף, סחורות, בגדים, כלי מיטה וכלי שולחן, מכונת-תפירה חדשה SINGER וכדומה. בנוסף, Sadowski לקח עוד מכונת תפירה (זינגר שניה), שנמסרה על ידי משפחתי לשמירה אצל Marcin Hareszkiewicz שגר בכפר Brzeziny באיזור Komarowka. פרט למכונה לקח עוד Sadowski מHareszkiewicz- גם כלי-מיטה חדשים ולבנים אישיים.

את כל האמור לעיל, סיפר לי Hareszkiewicz באופן אישי. כשהגעתי אליו לבקרו אחרי המלחמה באוקטובר 1945 , סיפר לי שSadowski- לקח ממנו את כל הנ"ל בקיץ 1943.

משפחתי שהתה במחבוא כ–6 חודשים. ביום 30/10/1943 בלילה באו אל המחבוא של משפחתי, מזוינים באקדחים, רימונים ותת-מקלעים, הרוצחים הבאים:
1 – Sadowski Jan, 2 – Stelmoszuk Waclaw, 3 – Uzdowski Franciszek, 4 – Radczuk Jozef, ו-5 – Bozyk Deniek. כתובות של 5 הרוצחים מפורטות בתחילת עדותי. רוצח מס' 5 Bozyk Deniek איננו בחיים במועד זה, לאחר שנהרג על-ידי הגרמנים בשנת 1944 .

Sadowski עם Stelmoszuk הזעיקו את משפחתי בכדי שימסרו להם מייד את כל רכושם שהיה ברשותם – כסף ותכשיטים. כאשר אחיותי ענו להם, שכבר נתנו להם את כל מה שהיה להם, או-אז Sadowski אמר שהן נדרשות להראות להם עוד מקומות, או לספר להם אצל מי יש להם עוד כסף או סחורות או זהב. אחיותי ענו להם, שכל דבר אשר היה להם, כולל כל תיאורי מקומות המסתור כבר מסרו להם ושSadowski כבר לקח בוודאות את הכל. בשלב זה, Sadowski ו- Stelmoszuk ענו שמיד הם יכריחו אותן למסור ולספר להם מידע נוסף. לשם הפעלת הלחץ, הם קראו מיד לאחי דוד ואחד מהבחורים מMiedzyrzecu שיצאו החוצה מתוך המסתור, ציוו עליהם להשתטח על האדמה, וSadowski עם Stelmoszuk החלו להכות אותם בצורה סדיסטית ביותר ולהתעלל בהם מאוד. את כל ההתעללות הזאת ביצעו לעיני כל המשפחה תוך שאלות בלתי פוסקות היכן החביאו זהב וסחורות. כאשר ראו, שזה לא נותן להם את התוצאות הדרושות, הם ירו בידיהם ורגליהם במספר מקומות והמשיכו להתעלל בהם עד שעינו אותם למוות.

הערה: שכחתי להוסיף בתחילת העמוד שבו התחלתי את תיאור הביצוע של הרצח הזה. שאת כל הפרטים מסר לי Radczuk Jozef בעצמו (שהיה שותף לרצח) כאשר בנובמבר 1944 הגעתי לKomarowka- יחד עם בעלת הבית שלי שאצלה הסתתרתי , עם נטליה קונז'בסקה. ברחוב מסוים ב-Komarowka ניגש אלי איש אחד והציג בפני את עצמו שהוא

- 7 -

Radczuk Jozef, אמר לי שבוודאי כבר שמעתי על השם הזה, כי ידוע לו, שאני בעצמי מבצע חקירה אודות רציחתה של משפחתי.

אכן, באותו מועד כבר היו לי ידיעות על Radczuk, שהוא מחזיק ומשתמש בתמונתה של אחותי מרים, אשר מצא, וכן ברשימת החפצים אשר הרוצחים מצאו אצלה לאחר הרצחה, שבה היו מפורטים פריטי הרכוש של משפחתי וכן מקום הימצאם המדוייק. על-סמך התמונה והרשימה המפורטת הוא התחזה כשליח חוקי של מרים וכהוכחה לחוקיות דרישותיו

Radczuk הלך לKomarowka- ולקח סחורות, בגדים וכלי-מיטה מהגברות – האחיות Kowalski – פקידות דואר ב-Komarowka, וכן אצל הגברות המורות Zabzowej ו-Palczynska ואצל אלמנתו של מפקד המשטרה Majekutewiczowe. כל אלה הגברות התגוררו בשנת 1945 ב-Komarowka ואני, עוד לפני פגישתי עם Radczuk, הייתי אצלן וכולן העידו בהתאמה גמורה, שבתקופת חג הפסחא הנוצרי בשנת 1944, בא אליהן איש אחד צעיר בגובה בינוני, הציג את עצמו בשמו ושם משפחתו האמיתי. הוא טען, שנשלח על-ידי מרים לרנר לקבל את החפצים שנמסרו להן למשמרת. להוכחת אמיתות דבריו הוא הציג להן את תמונתה של אחותי מרים, אשר נטל ממנה לאחר הרצחה. כאשר ראה שהן חוששות ולא רוצות להודות בעובדת שמירת החפצים ואינן רוצות למסור לו אותם, הוא ציווה עליהן לרשום את כל הפרטים מה"קנקרטה" (kenkarty ) שלו. ואת זאת הן עשו. זה נעשה כאילו לצורך הגשת הפרטים לאחותי מרים, אשר אותן הרוצח עצמו עזר להרוג כשישה חודשים לפני כן! למרות כל זאת, כשהגברות לא מיהרו למסור לו את החפצים, Radczuk שלף אקדח ואמר, שאם לא יתנו לו תיכף ומיד את כל החפצים של מרים לרנר, הוא יהרוג אותן בו במקום. לנוכח איום מוחשי זה הן מסרו לו את כל החפצים. Radczuk לא הסתפק בכך, הוא בדק את כל מה שקיבל בהשוואה לרשימה של אחותי בכדי לאמת אם הכל מתאים ולקח. את כל העדות המפורטת הזו שמעתי באופן אישי מאותן 5 הגברות בפרטי פרטים בחודש אוקטובר 1944, כאשר הגעתי בפעם הראשונה לKomarowka-- לאחר השחרור של Praga – בוורשה.

למרות כל המידע שכבר היה בידי, בשיחתי עם Radczuk אמרתי לו, שאת שמו אני שומע בפעם הראשונה ושאינני מכיר אותו כלל. בתגובה הוא ענה לי שאינו מאמין לי כל-כך, שאני לא מכיר את שמו, אבל זה פרט שאינו חשוב. הוא הוסיף ואמר: יש לי פרטים חשובים ביותר להודיע לך אודות הירצחם של הוריך, "אבל אין אנו יכולים לדבר ברחוב, נלך לבית כלשהו". הצעתי ל-Radczuk שנלך לביתו של Stanilaw Odzygczdzia והוא הסכים. נכנסנו לחדרה של העלמה Katarzyna, אחותה של גברת Odzygczdzia וביקשתי שתרשה לי לשוחח עם Radczuk בחדרה. היא הסכימה ויצאה מהחדר. בחדר נשארה איתנו רק הגברת Konarzewska. Radczuk פנה אלי בכדי שאבקש גם ממנה לצאת מהחדר, מאחר והוא אינו רוצה לדבר איתי בנוכחות עדים. על פי בקשתו ביקשתי סליחה מהגב' Konarzewska והיא יצאה לרחוב.

בתחילת השיחה Radczuk דרש ממני הבטחת-כבוד, שלאחר העברת עדותו המפורטת בפני אודות הנסיבות המדוייקות, בידי מי נרצחה משפחתי ובאיזה אופן, ולמרות שהוא היה נוכח במקום, הוא לא השתתף באופן פעיל ולכן הוא רוצה, בתמורת הצגת לפני עדות שאני אשחרר אותו מאחריות ולא אגיש נגדו תביעה משפטית.
יחד עם זאת הוא הודה לפני שלקח את החפצים של משפחתי מהגברות: Kowalski, Zabzowej, Palczynska, ו- Majekutewiczowe, בהשתמשו בתמונה של אחותי. הוא הראה לי את תמונתה של מרים ולבקשתי גם החזיר לי את התמונה. בנוסף, הוא גם הבטיח לי שלמחרת הוא יחזיר לי חלק מהחפצים אשר שדד ואשר עוד נמצאים בחלקם אצלו. לאחר שאני מסרתי ל-Radczuk את מילת-הכבוד שנדרשה ממני, Radczuk תיאר בפני בפרוטרוט ובמדוייק מי השתתף ברצח משפחתי ? מי הכין את הרצח (Sadowski עם Stelmoszuk)?
- 8 -

כיצד התחלקו בחפצים שנשדדו ? ומתי זה התרחש ?. Radczuk הציג עצמו רק כנוכח בארוע הרצח, אבל לדבריו הוא לא השתתף ברצח באופן פעיל.

Radczuk לא מילא את הבטחתו להחזיר לי את החפצים השדודים. ככל הנראה הוא שוחח על הפגישה שלנו עם Sadowski והם החליטו להרוג אותי אך אני הוזהרתי בזמן. (גם כיום אינני יכול לגלות את זהות החבר שהזהיר אותי, עקב האמון המוחלט שהוא רחש כלפי) אני הספקתי לברוח מ-Komarowka ואילו החבר שלי אשר עזר לי בחקירת הפרשה, לא התייחס ברצינות לאזהרה. למחרת היום, לאחר הסתלקותי מ-Komarowka הם הרגו אותו. שמו של חבר זה היה שלמה זיסמן, יליד שנת 1915, מ- Ossowie שמאיזור Komarowka.

בהמשך סיפורו העיד בפני Radczuk , כי לאחר ש-Sadowski ו- Stelmoszuk רצחו את אחי דוד ואת אחד מבחורי Miedzyrzecu (זפרין או פומרנץ), הם קראו לאחותי מרים ושוב דרשו ממנה שתגלה להם היכן טמונים הזהב וחפצי הערך האחרים ? אחותי מרים ענתה להם, שלא תאמר להם יותר דבר, כיוון שמרוצחים אין לצפות לשום טובה!

בשלב נורא זה, Sadowski Stelmoszuk וBozyk- הוציאו סכינים והחלו לחתוך חתיכות בשר מגופה של אחותי החיה מרים ! וכך חתכו אותה בסכינים עד שהיא מתה. את יתר המשפחה הם רצחו אחר כך אחד-אחד בירי מאקדחים. מתוך התעללות זוועתית הם נתנו לאימי לצפות בכל שלבי ההתעללות והרצח של בנותיה ובניה ובסופו של דבר הם רצחו גם את אימי. מן ההרוגים לקחו את כל מה שהיה להם כולל את בגדיהם.
הם השליכו את הגופות לבור במקום המחבוא וכיסו אותם באדמה.

מקום המחבוא המדובר היה באדמה/חצר בבעלותו של Uzdowski Franciszek, אשר התגורר בקולוניה בכפר Przegaliny איזור Komarowka- Podlaska. הם הוחבאו בדיר החזירים מתחת ריצפת הזבל כשמעליהם היו חזירים. בזאת סיים Radczuk את מתן עדותו בנושא הרצח.

Radczuk הוסיף וסיפר לי שבתחילת שנת 1944, הגיע לורשה Jan Sadowski. הוא בא אל הגב' Konarzewska ושאל אותה היכן אני מתגורר? הגברת Konarzewska ענתה לו כי מזה מספר חודשים אינני גר אצלה ושהיא איננה יודעת היכן אני נמצא. לכך Sadowski אמר לגב' Konarzewska: "יש לי רושם שאת כן יודעת איפה נמצא Ignaz (כך קראו לי), ידוע לי גם שאת חיה בתנאי-חיים קשים. לכן אני מציע לך מאה אלף (100,000) זלוטי בתמורה לגילוי המקום שבו נמצא עכשיו איגנץ. כיוון שיש לי הרושם ש-Ignaz ממשיך עדיין להתגורר אצלך, את תיזכי לקבל ממני את הכסף, רק לאחר שתרשי לי להרוג אותו בביתך."

כששמעה את הצעתו של Sadowski, הגב' Konarzewska כעסה מאוד ושאלה אותו איך הוא מעז להציע לה פרס בעד עזרה ורשיון להרוג אדם חף מפשע !. הגברת Konarzewska ציוותה על Sadowski לצאת מיד מביתה ואסרה עליו להמשיך לבוא אליה.

בנובמבר 1944 נסעתי ל-Komarowka- פעם נוספת ויחד עם חברי שלמה זיסמן נסעתי לכפר Przegaliny אל Uzdowski Franciszek. כאשר Uzdowski ראה אותנו החוויר ורצה להסתתר אבל לא הספיק. שאלתי את Uzdowski היכן המחבוא, שבו משפחתי הסתתרה ? ועוד שאלתי מתי ומי רצח אותם? Uzdowski החוויר והסמיק לסרוגין והתחיל להישבע לפנינו, שהוא אינו יודע כלום. אשתו החלה לבכות ולצעוק: " עכשיו הם כבר יהרגו אותנו, מה עשינו לעצמנו"!!!

\
- 9 -

בשלב זה פניתי ואמרתי לUzdowski, "אם תודה בפני בכל, לא אעשה דבר לך ולמשפחתך לעת-עתה" עוד אמרתי להם, ש-Radczuk כבר סיפר לי הכל ותאר בפני את מהלך הרצח של בני משפחתי. Radczuk גם סיפר לי ש-Uzdowski ביחד עם אשתו השתתפו באופן פעיל ברצח בני משפחתי. "עליכם לדעת כי על מעשה זה, תועמדו בקרוב בפני משפט צבאי וקרוב לודאי שתקבלו גזר דין מוות. לאור זאת, אני לא רוצה לללכך את ידי בדמכם ולהרוג אותכם עכשיו". כשהם שמעו את דברי, אשתו של Uzdowski נחרדה ופנתה מיד לבעלה במלים אלו: "תספר להם עכשיו הכל, אבל את הכל, כי אם לא תעשה זאת כאן ומיד כפי הנראה השותפים שלך למעשה הרצח יטילו את כל האחריות עליך!".

Uzdowski כרע על ברכיו, היכה בידיו על חזהו ונשבע בפני שעכשיו הוא בעצמו יספר לנו את כל האמת. הוא התחיל לספר, שבכל מעשה הרצח אשמים Sadowski ו-Stelmoszuk, כי הם הכריחו אותו להסכים לרצוח את משפחתי. בהתחלה הוא לא הסכים ואז הם התחילו לאיים עליו, עד שלבסוף הוא הסכים. ב- 30/10/1943 הם הגיעו חמושים היטב: Sadowski, Stelmoszuk, Bozyk וRadczuk-, לקחו גם אותו והלכו אל הדיר שם היה המחבוא. אחד-אחד הם קראו לבני-משפחתי, התעללו בהם באופן נוראי עד שרצחו אותם. פרטי הרצח שנמסרו על-ידי Uzdowski התאימו להפליא לסיפורו של Radczuk עם הבדל מהותי אחד שUzdowski- הוסיף. לדבריו בניגוד לעדותו הקודמת, גם Radczuk ירה על בני משפחתי ולעומתו Uzdowski טען שהוא לא הרג באופן אישי אף-אחד, אלא היה רק נוכח. כמו כן, Uzdowski הוסיף וסיפר שלאחר ביצוע הרצח של בני משפחתי, Sadowski עם Stelmoszuk חילקו ביניהם את החפצים השדודים. ל-Uzdowski הם נתנו מכונת תפירה חדשה מתוצרת "Zinger", 20 מטבעות זהב, 5 רובלים זהבים, בגדים, לבנים, כלי-מיטה ועוד. לאחר מכן Uzdowski הוביל אותנו למקום שבו היה המחבוא, הראה לנו היכן היה המחבוא ואיפה קבורים בני משפחתי.

פניתי אל המפקד של יחידות הצבא הרוסי ב-Komarowka (המשטרה עדיין לא היתה מאורגנת כהלכה) ומסרתי לו את עדותי המפורטת ואת כל הראיות שאספתי כנגד הרוצחים.
המפקד הצבאי העביר דיווח מיידי אל מפקד המחוז של ה-N.K.W.D.. שמקום מושבו היה בRadzyn-. לאחר ששמע את הדיווח, דרש את התייצבותי האישית בפניו למסירת עדות. נסעתי ל-Radzyn ושם העדתי שנית בפני מפקד המחוז של ה- N.K.W.D. בדרגת סגן אלוף.

לאחר ששמע את עדותי המפורטת, פנה אלי ושאל אותי אם אהיה מוכן לנסוע איתם כדי לעצור את הרוצחים? אני הסכמתי ומיד באותו ערב נסענו. עצרנו את Uzdowski ואת Sadowski Jan. את יתר הרוצחים לא מצאנו בביתם. Uzdowski הודה בפעם נוספת בכל והראה לכולם היכן היה המחבוא ואיפה נקברו בני משפחתי. לעומתו, Sadowski לא היה מוכן עדיין להודות שהוא עם Stelmoszuk ארגנו ותכננו את הרצח. בשלב זה הביאו לצורך עימות עדויות את Uzdowski אשר פרט את כל מהלך הרצח מנקודת מבטו. ל-Sadowski לא נותרה ברירה והוא נאלץ להודות בכל האשמה על פעילותו במהלך ביצוע הרצח.

לאחר סיום פעולות המעצר נסענו עם העצורים לעיר המחוז Podlaska Radzyn. ב-Radzyn התנהלה החקירה הרשמית הראשונה של Jan Sadowski, בה נכחתי גם אני. Sadowski הודה באשמת השותפות הרצח. בניסיונו להתחמק מאחריותו הישירה, הוא טען שאת הרצח ארגנו Stelmoszuk עם Bozyk ולא הוא. Sadowski הושם במעצר בכלא המקומי, אולם בתוך זמן קצר הוא נמלט ביחד עם השוטר אשר שמר עליו.

כעבור מספר חודשים נודע לי, ש- ,Sadowski Stelmoszuk ו-Radczuk נמצאים בבית ואינם מסתתרים כלל. פניתי והגשתי מחדש את כתב האשמה כנגד 4 הפושעים הנ"ל למפקדת הביטחון הציבורי המחוזית. בהתאם לעצתו של המפקד, צרפתי לעדותי גם את תמונתה של
- 10 -

אחותי מרים שאותה קיבלתי מRadczuk-. למרות האמור, במחצית השניה של שנת 1945 נודע לי, שכל החומר שהוגש על ידי למפקדת הביטחון הציבורי הועבר לידיעתם של הרוצחים וששלטונות הביטחון לא התרשמו מהם כלל ולא עשו בעדותי כל שימוש.

בסוף שנת 1945 הגשתי בקשה מחודשת לחקירה בעניין הנ"ל לפרקליטות של בית משפט המחוזי בשדליץ Siedlic, למרות האמור לא נעשה דבר. כעבור מספר חודשים נסעתי לבית המשפט בעיר המחוז ושאלתי לתומי : "מדוע לא נפתחה עדיין חקירה ב"תיק" שלי?", ענו לי, "כי כל העדויות והניירת בתיק שלך הלכו לאיבוד". הם הציעו לי להגיש את הניירת בשנית וכמובן, עשיתי זאת פעם נוספת. פעם נוספת התברר שהעניין לא זז ממקומו ולא נפתחה שום חקירה. בשלב זה, בפעם השלישית כתבתי את עדותי אל הפרקליט הראשי בורשה. ביום 1 בנובמבר 1946 התבצעה החקירה הראשונה והאחרונה ונגבתה ממני עדות בעיר Gdansk, מאחר שגרתי בעיר זו באותו מועד. ביום המיועד למתן עדות ולחקירה, הייתי מתוכנן לנסוע בהחבא לשבדיה. בגלל הנסיעה המתוכננת לשבדיה הייתי נרגש מאוד וקצר רוח. על רקע זה העדות שמסרתי ב- Gdansk היתה דלה באופן יחסי ולא מפורטת מספיק. מסירת עדותי זו, היתה הפעולה האחרונה שיכולתי לבצע על אדמת פולין שכן עוד באותו לילה ברחתי בהפלגה על אוניה עם אשתי לשבדיה.

מאז שחבורת הרוצחים הצליחה להימלט מהמעצר של הרוסים ובעיקר לאחר שנודע להם
כי אני ממשיך במאמצי להעמיד אותם לדין, הם לא הפסיקו להשקיע מאמצים בכדי לאתר ולהרוג אותי. לאורך כל שנת 1946 הייתי מוטרד מאוד על ידי חבורת הפושעים הנ"ל שרצחו את משפחתי. הם השתדלו בכל כוחם להרוג אותי ועל ידי כך להיפטר מהאיום הממשי של בן המשפחה היחיד שנותר בחיים. בן משפחתם של הנרצחים שחקר וידע הכל אודות מעשה הפשע שלהם ואף מנסה להאשים אותם ולהעמידם לדין.
רדיפות אלו והסכנה המוחשית לחיי, אילצו אותי לפעול למען עזיבת פולין במהירות האפשרית. השקעתי מאמצים מוגברים בכיוון זה והצלחתי כבר להשיג דרכון לשם נסיעה
לחו"ל. בלילה האחרון בגדנסק, גיליתי שיש אחרי מעקב צמוד. בהסתר עקב אחרי אדם חמוש שהיה ברור לי כי הוא מחפש את ההזדמנות לחסל אותי מהמארב. עקב מצב הביטחון האישי והסכנה לחיי נאלצתי לעזוב את פולין בצורה בלתי-לגאלית ולא להמתין להשלמת הסידורים הרישמיים בכדי לנסוע ולהגר אל מחוץ לפולין. בתאריך ה-15 בדצמבר 1946 יצאתי מפולין לשבדיה באופן בלתי לגאלי. אך, למרות זאת, אני חש ורואה עצמי כאזרח לויאלי ומסור של מדינת פולין! . רק בגלל נסיבות שאינן תלויות בי, אולצתי לעזוב בצורה בלתי לגאלית את הארץ הזאת, שבה נולדתי וביליתי את כל שנות נעורי ובה עברתי גם את כל הייסורים והרדיפות מהקשות ביותר שידעה האנושות.

במהלך תקופת הכיבוש הנאצי כתבתי אסופת ניירות, משהו שדומה ליומן אישי, שבהם רשמתי את כל מה שהיה לי ידוע אודות מעשה הרצח של משפחתי. בזמן ההסתערות של הצבא הרוסי על רובע Praga בוורשה, הנחתי את כל אותם ניירות בתוך בקבוק שסגרתי באופן הרמטי וטמנתי אותו באדמה שלצד בית מספר 6 ברחוב Podskrabinska (שם התגוררתי). חפרתי בור בפרוזדור צדדי קטן לפרוזדור המוביל למרתף השייך לדירה מספר 18 . שם, מתחת למפתן של הדלת המובילה למרתף מספר 18 טמנתי את הבקבוק.

אני סבור, שאם הוועדה ההיסטורית תהיה מעוניינת למצוא את הבקבוק עם יומני האישי זה יהיה דבר קל מאוד לביצוע. רשימות היומן הללו עשויות לשמש חומר היסטורי מעניין למדי, אודות חיי היהודים בעיירה שלנו (Komarowka) מאז שפרצה מלחמת העולם השניה בשנת 1939.

המסמך חתום במקור על ידי יצחק לרנר (-).
-------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערה אישית :

בסוף חודש יולי 2003 , הצטרפתי כהורה מלווה (של בתי רעות) למשלחת של תלמידי כיתה י"ב בגימנסיה העברית "הרצליה" אשר יצאה לפולין למסע זכרון בעקבות מוראות השואה, תחת הכותרת "את אחי אני מבקש".

ב-30/7/03 במהלך ביקור בארכיון היהודי בוורשה, ביקשתי לבדוק האם בני משפחת אבי (יצחק לרנר) , או בני משפחת אימי (הינדה לרנר לבית גרנק) נרשמו כניצולים בגמר המלחמה ?
מצאתי שהיחידי שהצליח להרשם כניצול היה אבי יצחק לרנר. שמחתי לגלות, כי בארכיון היהודי נמצאו עדויות שאבי שלח לפולין, ממקום מושבו בשבדיה, לשם נמלט לאחר המלחמה. עדויות אלו של אבי שנשלחו לפולין, שימשו את השלטונות הקומוניסטיים כעדות בכדי להרשיע ולהוציא להורג את יאן סדובסקי שהיה רק אחד מהרוצחים הפולנים שרצחו את בני משפחתו של אבי.

במעשה זה תרם אבי לעשיית צדק היסטורי עם אלו שרצחו את סבתי דודי ודודותי, בני משפחתו של אבי יצחק לרנר.

קיבלתי את תצלומי העדויות מעובדי הארכיון המסורים. העדויות תורגמו על ידי לעברית לצורך הפצתם בין בני המשפחה.

תודתי נתונה
- לעובדי הארכיון היהודי בורשה אשר שמרו על העדויות שנים כה רבות.
- להנהלת גימנסיה הרצליה ולצוות המורים והמדריכים אשר סיפקו לי את ההזדמנות לאיתור
החומר והבאתו ארצה.

רוני לרנר

(עדות מס' 1 – רצח בני המשפחה – חומר מתורגם מפולנית)

Review: [Translation]

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

RelatioNet LE YI 15 KO PO

Yitzhak Lerner יצחק לרנר

מקומרובקה בפולין ועד חיבת ציון בישראל

רוני לרנר מגיע לרוצח משפחתו

Blog Archive

About Me